'קצת נרקסיסיטיות לא תזיק', לפעמים אני אומרת זאת לאלו שהנטיה הטבעית שלהם היא להיות בנתינת יתר.

נתחיל מהתחלה.. אחריות יתר נובעת מהגנה עצמית, התמקדות בדיסהרמוניה של האחר, מאפשרת לנו לא להסתכל על מה שכואב בחיים שלנו. מאפשרת לנו לחוש חכמים ונבונים, ומספקת ביטחון שהכול פתיר, עובדה זה מה שעשינו אצל אחרים.  

אחריות יתר היא דרך מצוינת ואפילו נתפסת אצילית מכדי לראות ולהכיר בכאב העצמי שלנו. ולמי אין..

אבל אחריות יתר, מפירה את מערכת היחסים הטבעית שאמורה להתקיים ביננו לבין מי שסביבנו – נתינה וקבלה. יותר מכך היא לא מספקת פתרון אמיתי להתמודדויות הפנימיות שלנו, ואלו יעמדו בתור כשנהיה עייפים ובודדים בעקבות ההתמקדות בחוץ, במקום בנו פנימה.

אז נכון אנחנו עוסקים בעסקים ויצירת הצלחה, אנחנו מדברים כאן על איך להרוויח יותר, ואיך להנות יותר מכסף. אבל במקרה של האחראים יתר, 'אבאמא של העולם', התהליך מול הכסף מתחיל בריפוי עצמי, בהכרה פנימית בערך העצמי, ביכולות, בקבלת הרצונות והתשוקות האישים, בקבלת הצרכים, בריבוי אהבה עצמית, בהתמודדות מול הכאבים האישים. אם יש לנו כח לתת החוצה, אנחנו לגמרי מסוגלים לתת פנימה.

ומתוך הנתינה העצמית, האהבה העצמית, יתקיים תהליך מחודש של מערכות יחסים טבעיות מול הלקוחות ושאר אלו הסובבים אותנו.

ואם כבר דיברנו על אהבה, נמשיך להעמיק בה בפוסט הבא: איך אהבה קשורה להצלחה עסקית?

רות זיו