לפעמים כשיושב מולי לקוח, ומתאר את העולם האידאלי שהיה רוצה לחיות בו:
"הוא נותן את השירות שהוא ממש טוב בו, ואנשים קונים ולא שואלים שאלות על כסף ולא מנסים להתמקח, הוא לא מרגיש שהוא לוקח מאנשים כסף שאין להם, ושאר יסורי מצפון על אופן המקח והממכר, לו העולם הזה היה בלי כסף, וכל אחד היה נותן את מה שהוא טוב בו, הכול היה אוטופי."

אני מקשיבה, מהרהרת וחושבת שזה היה יכול להיות אוטופי.

ואז נזכרת, האוטופיה כבר כאן, בשביל זה בדיוק המציאו את הכסף, דרך פשוטה וקלה לייצר מערכת יחסים אנושית של 'קח ותן' על הדברים הנפלאים שאנו מייצרים.

מה קורה ללקוח שלי ולעסקים דומים לו, שהתעסקות בכסף מרגישה להם כמו מלחמה, כמו התעסקות במשהו טמא, במשהו שמוריד מערכם?

זה לא הכסף, זה הדרך בה מתבוננים על נתינה וקבלה ועל המרחב המתקיים בין חיים רוחנים לגשמיים.

בפוסטים הקרובים אני ארחיב על טיפוסים שונים ותפיסות שונות שמקורן בקושי להיות חלק ממערכת יחסים מקבלת ובהשלמה הנדרשת לחיים הגשמיים שכאן.

מתחילים בתפיסת הכסף הראשונה : כסף הוא דבר גשמי, כיצד תפיסה זו משפיעה על היכולת להרוויח ולהנות מכסף, ומה יכול לעזור לבעלי תפיסה שכזו לשחרר את הגבולות הכלכלים שבאים איתה.

נשתמע בפוסט הבא.